<h1>ספר התרומות שער ס"ב</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ויש לברר למי שקבל על עצמו לדון עם המלוה בפני גוים אם מועיל לו תנאו. וכן נמי אם חייב עצמו בממון אם לא ילך עמו לפניהם מה דינו. על זה השיב הרי"ף ז"ל כך זה טופסו, מה ששאלתם המקבל על עצמו בקנין לילך ולדון עם בעל דינו לשופט של ישמעאל יכול לחזור בו או לא. ועוד אם קבל על עצמו בקנין בעדים שאם לא ילך לפניהם לדין עם בעל דינו שיהא עליו לעניים או לבית הכנסת כך וכך [וחזר בו ואמר לא] אלך לדיני גוים יש לו רשות להוציא ממנו מה שפסק על עצמו. כך ראינו כי זה יכול לחזור ואינו חייב ואינו רשאי לילך עם בעל דינו אל הגוים, ולא מבעיא כה"ג דקא עקר מצוה, וכדאמר רבי טרפון [גיטין פ"ח ע"ב], אלא אפילו לדבר הרשות מאי דקנו מאיניש במילתא דעבוד קנין דברים הוא ואית ליה למיהדר. אבל ודאי אי מקבל עלויה סהדותא דגוים וקנו מיניה לאו דברים בעלמא הוא, כדאמרינן [סנהדרין כ"ד ע"א] נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך אינו יכול לחזור, שאין לאחר קנין כלום. ולענין ששאלתם שאם לא ילך שיהיה עליו להקדש כך וכך ראינו מן הדין שיש לו לומר כן ויש על ב"ד ולזקני המקום למנוע בעלי דינין מלתובעו [בכך, שדבר אסור הוא, ואם נמנע כבר בטל הנדר שדבר מוכיח שלא קיבל על עצמו לילך לפני הגוים] אלא עם התובע, ואם לא נמנע התובע והנתבע לא הלך עמו לגוים אין ב"ד מוציאין ממנו לא לעניים ולא להקדש, אלא מודיעין אותו כי חל הנדר עליו ואומרים לו שעליך לתת מדעתך מה שפסקת על עצמך, כי זה נדר הוא, ונמצא כנודר [שאם לא יחלל שבת] שיתן מנה לעניים שהוא חייב לשמרו ולקיים נדרו. ודבר זה שנוי במשנתינו [נדרים ט"ז ע"א] חומר בנדרים מבשבועות אמר סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל בנדרים אסור בשבועות מותר מפני שאין נשבעין לעבור על מצות. וזה ששנינו כאן בנדרים אסור זה ר"ל כמו זה שאמרנו שאם נדר לצדקה בקיום מצות חייב באותה צדקה [אבל ב"ד אין] מוציאין מידו, ע"כ.
